משם צמחה, הגשימה את חלומה וביולי 1985 עזבה את צרפת ועלתה לישראל על מנת להתגייס לצה"ל. משדה התעופה הוסעה לבסיס צה"ל בג'וליס, לחדר שהיה חדרה במהלך שירותה הצבאי. ברקוביץ' הייתה המתנדבת הראשונה בצה"ל בכיסא גלגלים. בזמן שירותה הצבאי (1985-1987), החלה  להרצות בפני חיילים וקהילות יהודיות בעולם (עולים חדשים) על סיפור חייה. בנוסף, החלה פסקל ללמוד לשחות אצל מאמנת השחייה מרגלית זוננפלד.

משנת 1989 התאמנה בשחייה במסגרת נבחרת ישראל, במטרה להתחרות באולימפיאדת הנכים בברצלונה 1992. בשנת 1991 עזבה את הנבחרת מסיבות כלכליות, בתאום עם המאמנת שלה, ופיתחה קריירה תקשורתית מצליחה. בשנת 2007 התבקשה ברקוביץ על ידי ד"ר רוני בולוטין, יו"ר הוועד הפאראלימפי, להצטרף לנבחרת החתירה האקדמית הפאראלימפית של ישראל - כעשרה חודשים בלבד לפני מועד האחרון להסגת הקריטריון האולימפי להשתתפות במשחקים. ברקוביץ' נעתרה לבקשתו ובשנת 2008 ייצגה את ישראל במשחקים הפאראלימפיים בבייג'ינג - שם דורגה במקום ה-8. לאחר אולימפיאדת בייג'ינג עברה פסקל לענף אופני-יד. בשנת 2009, לאחר לידת בתה השנייה, חזרה פסקל למסלול אימונים אינטנסיבי על מנת לייצג את ישראל באולימפיאדת לונדון 2012 בענף אופני היד. בשנה זו גם ייצגה את ישראל באליפות העולם בטיפוס - שם הגיעה למקום הרביעי. ייצגה את ישראל בקייאק במשחקים הפאראלימפיים בריו 2016 ובטוקיו 2020. בימים אלה מתאמנת ברקוביץ בקאייק אולימפי לקראת אולימפיאדת פריז 2024.

פסקל כתבה שני ספרים שהפכו לרב מכר:

- "חיוך הדולפין" – יצא לאור בהוצאת רובר לפון בצרפתית (1999), נמכר ביותר מ-700,000 עותקים ותורגם ל-15 שפות. בישראל יצא הספר בעברית בהוצאת מטר. - "מסר החיות" – יצא לאור בהוצאת רובר לפון בצרפתית (2001), תורגם ל-6 שפות.

כיום היא מרצה מבוקשת לחברות, ארגונים, מוסדות חינוך ועוד. הרצאותיה עוסקות בפריצת גבולות והגשמה עצמית. בכל הרצאה נע הקהל בין מצבי צחוק לדמע ובמקביל זוכה מפקסל בכלים פרקטיים ליצירת שינוי. עם ניסיון של עשרים שנה בהרצאות, פסקל מגיעה לחברות ולארגונים הבולטים ביותר בעולם וסוחפת את קהל שומעיה בסגנונה המיוחד. פסקל הפכה עם השנים למודל של דבקות במטרה והתמודדות עם מצבי קיצון ולחץ. יותר מחצי מיליון איש כבר זכו לשמוע אותה בכל העולם ולרבים מהם הרצאתה מהווה נקודת מפנה שהשפיעה על  מהלך חייהם.